שעשרים שנות הפאשיזם, על חינוכו המסולף ותעמולתו ההרסנית, הטילו מומים רבים בנשמה האיטלקית. אבל, לדעת היושבים על מדוכה זו בארצות הדימוקרטיות, עתיד תיקון המעוות כאן להתקל בקשיים פחות חמורים מאשר בארץ שנשאה את נפשה מאז ותמיד לכיבושים ולשעבוד עמים אחרים. עובדה היא, שבאיטליה כבר התעוררה תנועת-שחרור, מורכבת מיסודות ליברליים, סוציאליסטיים וקומוניסטיים. נערכו כמה שביתות בבתי-חרושת. יוצאים לאור עתונים, שהידוע בהם הוא "איטליה ליברה". חוגי המתגרים התאחדו לקואליציה, המבקשת לשים קץ למשטר הפאשיסטי ולהקים ריפובליקה דימוקרטית. התעמולה הפאשיסטית מבקשת, כמובן, להטיל אימה בעם. היא פרסמה ''תעודה" אבסורדית על "תנאי-השלום", שכאילו הוכתבו על-ידי בעלי-הברית. ביניהם, למשל, היתר לגדל בעתיד רק תבואות וירקות; ואיסור ללמוד את הקלסיקנים, כדי שהנוער לא ידע את גדולת העבר האיטלקי. אם יימצאו הרבה קופצים על ''אינפורמציה'' זו, יהיה ברור שטמטום לבו של העם על-ידי החינוך הפאשיסטי גדול משסבורים ידידי איטליה.

לא קטן המרחק מסיציליה לחזית ק ו ר ס ק, אבל אמיץ הקשר ביניהן, ביחוד במידה שהדבר נוגע לחלוקת כוחותיה האויריים של גרמניה. בעוד שצבא-היבשה שלה עודנו חזק מאד כבר מורגשת החלשת הלופטוואפה - הוא הכוח, שבו תלה היטלר את עיקר תקוותיו. לא רק בחזית הים-התיכון נשמטה השליטה באויר מידי האויב, אלא גם בשמי רוסיה. לכן התחילה ההתקפה הגרמנית. בכבדות רבה כל-כך. לכן גם חוסר-הבטחון בכל הסברותיה של ברלין. עכשיו מדגישים שם, שכוונתה העיקרית של ההתקפה בחזית אוריול-בילגורוד אינה להשיג תיקונים ב''קו'', להרחיק איזו ''בליטה'', אלא להתיש את כוחות הצבא האדום. אם אין זו כל האמת, הרי חלק מן האמת יש כאן. אילו יכלו הגרמנים להחליש את ברית-המועצות באופן שלא יעלה בידה לשתף פעולה עם הבריטים והאמריקנים בעת שתתרחב החתקפה בחלקים אחרים של אירופה, היה נחשב הדבר להצלחה גדולה. אבל כיום יש כל יסוד לפקפק באפשרות זו. רוסיה חזקה. רוסיה חדורה בטחון בכוחות עצמה. רוסיה מלאה עתה גם אמונה בשותפיה האטלנטיים. כל הדינים-והחשבונות משם מעידים עלי רוח חדשה, המתבטאת בדרכים רבות. ''הטייס הרוסי טס במטוס אמריקני או בריטי'' - כותב השבועון הלונדוני "אקונומיסט'',''החיילים הרוסיים נועלים נעליים מתוצרת אנגליה; נהג מן הצבא האדום נישא במכונית-משא מחוץ-לארץ ממשלוח ''החכר והשאל '' ; פועל ליד הסדנה קורא את הכתובת "מייד אין בריטיין'' או ''מייד אין USA" על המכונה המצוינת שזה עתה ניתנה לו ... נסיונות פרוזאיים ויומיומיים אלה מתחילים לעורר בלבם מחשבות על אפשרויות חדשות של ידידות בינלאומית ושיתוף-פעולה. אמנם, עוד קיימים כמה קשיים, הקשורים בשיטה הסוביטית המדינית. טעמי מדיניות פנימית לא התירו עד עכשיו לממשלה ולעתונות להסביר לעם הסובייטי את דרכי פעולתה של הדימיקרטיה בחוץ-לארץ. אבל אם מאורעות צבאיים ושיתוף כלכלי לאחר המלחמה יתחברו יחד, כדי לחזק את הרוח החדשה והלך-המחשבה החדש, יתכן שהעם הרוסי ילמד לא רק להעריך את כושר המכונות הבריטיות והאמריקניות, אלא גם להבין את השקפת האנשים המייצרים אותן''. לפני זמן-מה ציין גם העתונאי הידוע, אלכסנדר וורת, בשידור ממוסקבה לאנגליה, שבציבור הרוסי ובצבא האדום מתנהלים עכשיו דיונים פוליטיים על הנושאים האלה. ספרות אנגלית ואמריקנית (בתרגומים, כמובן) נחטפת ממש. רבים מאד התמסרו ללימוד הלשון האנגלית. "אקרנומיסט'' מציין גם את העובדה, שרשימות התורמים חסוביטיים לקרנות הצבא האדום מעידות על קיום ... ''מיליונרים'' בברית המועצות. הנה תרם אכר קירגיזי למעלה ממליון רובל וקיבל מכתב-תודה מהמרשל סטלין עצמו. האם פירוש הדבר, שה''קולאק'' קם לתחיה ? העתון מציין, שמשנת 1934 קיימת מידה של מסחר חפשי בתוצרת חקלאית במסגרת החקלאות הקוליקטיבית. המלחמה הגבירה, כנראה, את התופעה הזאת, ויש שחסכו סכומים גדולים, ואפילו גדולים מאד. מכתב-התודה של המרשל סטלין פירושו אישור מלמעלה. כיצד תשפיע עובדה זו על המצב לאחר המלחמה, אין לדעת לפי שעה.

התקדמותם של כוחות הגנרל מק-ארתור בדרום-מערב האוקיינוס השקט מניחה את הדעת מכל הבחינות. הסיכויים, שאפשר יהיה לעקור את היפנים מבסיסיהם העיקריים באזור ההוא, כיחוד מסלאמאווה ומרבאול, נתבהרו אחרי שהצי האמריקני הצליח לגרום אבידות קשות לצי היפני. והרי באוקיינוס השקט ממלא הכוח הימי תפקיד עוד יותר גדול מבאוקיינוס האטלנטי. אם יוצא האויב מרבאול, יוכרח להעביר את בסיסו מרחק של קרוב לאלף מיליון משם, והרבה יותר קרוב לאיי- יפן גופם. גם בסין נחלו היפנים כמה תבוסות, והידיעות מטוקיו מעידות על דאגה רצינית. לעומת זאת השתחררה אמריקה מחששותיה, שמא תוזנח חזית המזרח הרחוק בעת שתתחיל ההתקפה על אירופה. יש סבורים, שהקרבות הגדולים במזרח ובמערב ישכיחו במקצת את החיכוכים הפנימיים במדיניות האמריקנית ובתעשיה. השתתפותם הפעילה של צבאות אמריקה בחזיתות האלה עלולה, אולי, להגביר גם את התמיכה בת.בניות, המןצעות בחוגים מוסמכים, בדבר השתתפות. המעצמה ההיא גם בעיצוב דמרת,ו של השלום בעתיד. ''טיימס'' הלונדוני פרסם זה עתה שורת מאמרים על ''הפולמוס האמריקני הגדול''. העתון מזהיר, קודם כל, בפני מסקנות נחפזות וכלליות יתר על המידה. אמריקה הריהי גדולה ומורכבת כל-כך, שאין מקום להכללות. יש שומעים שם דעות שסכנת חזרתן של ארצות הברית להתבדלות חזקה עכשיו משחיתה בשנת 1918 . ויש רואים סיכויים בטוחים לחשת.תפרת אמריקנית פעילה בביסוס החיים הבינלאומיים על יסודות חדשים. חוקרי דעת-הקהל מציינים אחוז גבוה יותר מקודם של תומכים במדיניות הנשיא )וגם במועמדותו בפעם הרביעית(. אבל ברור , שהעם לא יצא עדיין משלב החיפושים של דרך חדשה. אופיינית העובדה, שספרו של וונדל ווילקי ''עולם אחר'', המטיף למדיניות- חוץ במרצה, נמכר תוך כדי ששה שבועות ב-1,200,000 טופסים, ומחברו מקבל מקוראיו כחמש מאות מכתבים בשבוע. לא פחות מענינת העובדה, שמנהיגי מפלגתו (הריפובליקאית), הנהלבים ברובם פחות ממנו לקו זה, מציעים להוציא את מדיניות-החוץ מכלל הפולמוס בין המפלגות לקראת הבחירות. יש בזה רצון שלא להזיק למדיניות-חוץ האמריקנית, ואולי עוד יותר מזה - לא להפסיד קולות בעת הבחירות. תוצאות הויכוח הזה תלויות במידה רבה בתוצאות הויכוח, הסוער עוד יותר, בדבר המדיניות הפנימית באמריקה : בעד ונגד ה''ניו דיל'', בעד ונגד היזמה הפרטית הבלתי-מוגבלת, בעד ונגד המשק התכניתי. ומתקבל עלי הדעת, שממשלה ליברלית בעניני פנים תהיה נוטה יותר למדיניות מתקדמת גם בעניני חוץ. ועל אף כמה הצבעות נגד ממשלתו של הנשיא רוזוולט בקונגרס, אין יסוד להניח שידם של מתנגדי מדיניות כזאת תהיה על העליונה.

מותו הטרגי של הגנרלי שיקורסקי והשינויים שחלו בממשלה הפולנית הזכירו לציבור את הלבטים המדיניים בכמה וכמה מן הממשלות שבגולה. הגנרל שיקורסקי היה ראש הממשלה וגם המפקד העליון של הצבא הפולני, ולכן היתה קיימת ההתאמה הטובה ביותר בין שתי המשרות. מר מיקולאיצ'יק, שנתבקש עכשיו להרכיב את הממשלה החדשה, הביע רצון שימונה מפקד עליון קרוב לרוח הדימוקרטיות בשחלה יהיה גם כפוף יותר לממשלה. דיון מעין זה, אם כי על רקע אחד, מתנהל זה כמה שבועות באלז'יר - ולפי שעה עוד לא הביא תוצאות. על הממשלה היוגוסלאווית עבר - או עובר:-משבר שמקורו בניגודים ישנים-נושנים : בין הסרבים לקרואטים. ראש הממשלה הקודם, מ. יובנוביץ, נאשם בנטיות אנטי-קרואטיות, והדבר היה מזיק במיוחד עכשיו, כשהתקרבות המלחמה לבלקנים מחייבת איחוד מלא בין הצ'טניקים, שהם ברובם סרבים ואורתודוכסים, ובין הפרטיזנים, שעליהם נמנים בעיקר קרואטים-קתולים. עתוני לונדון עומדים על הקושי שבסילוק הניגודים הישנים בין עמי-הרוב לבין עמי-המעוט גם אחרי שהיטלר הפך את כולם ל ''מיעוטים'' נרדפים. המדובר הוא לא רק בסרבים וקרואטים, אלא גם בפולנים ובאוקראינים, בפולנים וביהודים; במידה פחותה - בצ'כים ובסלובקים. ברור, שאירופה החדשה לא תוכל להיבנות על יסודות חדשים, שיבטיחו לה חיי שלום והתפתחות, אלא אם כולם יחד - עמי הרוב ועמי המיעוט - ילמדו דבר מן הלקח.

2