15

ר' יחיאל מיכל פינס

[ צילום : יחיאל מיכל פינס. צלם פיק ] דרמטורג יכול היה למצוא בפינס נושא לטרגדיה על רקע ירושלים שלפני יובל-שנים. רך וענוג בילה את ילדותו בבית הורים עשירים ונדיבים בעיירה קטנה בליטא, ברוזינוי, מקום שרוב בני העיר מצאו פרנסתם בבית החרושת לאריגי-צמר של משפחת פינס.''עילוי'' היה מילדותו, ואף מורה גדול נמצא לו, רבה של רוזינוי, ר' מרדכי גימפל יפה, שראה את עצמו כתלמיד מתלמידיו של הגר''א. ממנו ינק פינס לא רק את תורתו אלא גם את האהבה לארץ-ישראל, שלה הטיפו הגר''א ותלמידיו. בן י''ח לקח אותו הגביר הידוע בזמנו ר' שמריהו לוריא ממוהליב לחתן לבת-זקוניו היפהפיה והאצילה. שלשה בוחנים מגדולי הדור נשלחו ''לבחון'' אותו, ובתוכם גם גיסו לעתיד, רבה של פינסק-קרלין, ר' דויד פרידמן.

בית ר' שמריהו לוריא וסביבתו היתה רוויה אהבה לארץ-ישראל. תורת הגר''א היתה כאן כתורת משה מסיני. אבי חותנו של ר' שמריהו, רבי בנימין ריבלס, ''שעל-ידיו נבנתה העיר שקלוב'', הוא שארגן את עליית תלמידי הגר''א לארץ, וגם תרם לשם זה ממון רב מרכושו, וחותנו של ר' שמריהו , ר' הלל ריבין בן ר' בנימין, עמד בראשי העולים לירושלים עוד בשנת תק''ע, ותקע בה מושבו והניח את היסוד לישוב האשכנזי בירושלים. גם רבי אהרון אביו של ר' שמריהו מנוחתו כבוד בהר הזיתים, בקברות הספרדים, כקברות שאר העולים האשכנזים הראשונים. ר' שמריהו עצמו עלה לארץ בשנת תקצ''ג, וישב שנים אחדות עם משפחתו בירושלים, וזכורות מפעולותיו לטובת הישוב האשכנזי בהשפעתו על אבראהים פחה בזמנו. הוא גאל את חורבת רבי יהודה החסיד מידי הנושם משאינם בני ברית. מסיבות כלכליות הוכרח ר' שמריהו לחזור, אך האהבה לארץ ישראל מילאה תמיד את ביתו. בקוים מזהירים ציירה איטל ילין, אשת ר' דויד ילין, בזכרונותיה ''לצאצאי'', את געגועיה של זקנתה חנה בת ר' הלל על ארץ-ישראל.

מלבד גדולתו בתורה רכש לו גם השכלה עוד בבית אביו. שם למד עברית וגרמנית מפי מורים פרטיים. בראפמאן הידוע, שהמיר דתו אחר-כך והיה לרועץ ליהדות רוסיה, היה המורה הראשון בבית-הוריו, וכן שימש בו מורה זאמנהוף, אחיו של ממציא אספרנטו. אבל נשאר ''משמר'' ומצא פגם אפילו בריב''ל, כי לא חפץ לוותר אף על קוצו של יוד מן היהדות. דחיפה לצאת אל המערכה בכתב נתן לו בר-פלוגתיה ובן-גילו משה לייב ליליינבלום. תלמיד הוא לשיטת רבי יהודה הלוי ושמואל דוד לוצאטי ביהדות. שולל הוא בכל עוז כל התבוללות, וגם אתה תיקונים בדת, אם כי מכיר הוא בצורך בשיפורים,והוא מוכיח שאין לתלות את הקלקלה אלה בתנאי חייה של האומה הדוויה בגלותה. ארץ-ישראל תשמש תרופה לקלקלה: ''אומה זו תמצא תיקונה בדרכי דרך-ארץ מתוקנים, שעל-ידיהם תתעורר לתחייה ותרד מן השמים לשכון כבוד על האדמה אשר נתן ה' לבני אדם''. היהדות קשורה בארץ-ישראל ''כשלהבת בגחלת''. מאמרו הראשון של פינס ''דרך ומשפט'' ב''הלבנון'', שהופיע במגנצה שבגרמניה אחרי שהופיע תחילה בירושלים, והיה במידה ידועה כלי-ביטויו של הישוב הירושלמי - עורר תשומת-לב רבה גם בחוגי המשכילים והלאומיים ברוסיה, ועד מהרה הופיע קובץ מאמרים של פינס בשם ''ילדי-רוחי'', שהשפעתו היתה כבירה גם על מתנגדים כליליינבלום ועורר בהם רגשי כבוד אל פינס. באותם הימים עומד פינס בקשר עם העולים מתלמידי הגר''א, מגשימי תנועת ''חזון ציון'', וביחוד עם הר''י ריבלין, סופר הכולל ומנהל כל עניני הישוב בעת ההיא. באותם הימים כבר היתה נטושה המלחמה בין תנועת ''חיבת-ציון'', שקמה ביהדות הרוסיה, ובין הישוב הירושלמי, שכינוהו ''ישוב החלוקה''. החדש נלחם בישן. הסניגור הגדול לישוב הירושלמי היה סיר משה מונטיפיורי, שהכיר את הישוב פנים אל פנים מתוך ביקוריו בארץ. השכונות הראשונות מחוץ לחומה: ''נחלת-שבעה'', ''מאה-שערים'', ''משכנותת-ישראל'' ו''אבן-ישראל'' כבר נבנו בעמלם ובפרוטותיהם הדלות של בני ירושלים, על ידי חברת בוני-ירושלים שיסד הר''י ריבלין עוד בשנת תרי''ז, וכבר קנו את אדמת מוצא, ואף עמדו בעצם ייסוד פתח-תקוה. חברת מזכרת משה מונטיפיורי, שהיתה כחולית בינים בין ''חזון-ציון'' ובין ''חיבת-ציון'', החליטה לעסוק בישוב ירושלים ובבניינה. אותה שעה לא נמצאה אישיות מתאימה יותר מפינס לנהל את המפעל.

כשהיגיע פינס לירושלים בשנת תרל''ח נתקבל בכבוד גדול. ורבה של ירושלים, רבי שמואל סאלאנט, היה לו ידיד נאמן. הרעה נפתחה מצד אחר: באותו זמן הגיע לירושלים הרב מבריסק, רבי יהושע-לייב דיסקין.המתנגדים להגמונייתם של צאצאי תלמידי הגר''א, החסידים שעלו אחריהם לירושלים, וכן אחרים שעינם צרה בהגמוניית המשפחות המיוחסות. התגודדו מסביב לרב מבריסק. ומקום מצאו להםלהתנקם ברבי שמואל סאלאנט וברבי יוסף ריבלין, בהתריעם על אפיקורסותו של פינס. ''החבצלת'' כתבה שר''י ריבלין הוא הוא שהעלה את קרובו פינס לירושלים ועשהו לב''כ חברת מזכרת-משה. פינס נרדף באכזריות. על כלבים בשווקים הודבקו פתקות: ''פינס המוחרם''. בריונים לא נרתעו לשלוח טלגרמה לאשתו, לאמור כי יחסים לו עם שפחה כושית.ואם כי רבי שמואל סאלאנט לא הסכים לחרם על פינס, רק צעירים מעטים העיזו לעמוד לימינו כחומה בצורה.

לזמן קצר עוזב פינס את ירושלים. יחד עם גיסורבי זאב יעבץ הוא מוצא לו מקלט בכפר יהודיה ליד רבו רבי מרדכי גימפל יפה, שהשתקע שם. בהיווסדועד ''חובבי-ציון'' הראשון ביפו היה הוא בשלישייה עם טיומקין ועם ר' אייזיק בן-טובים. אבל עד מהרה הוא מתגלה כמתנגד חריף ל''בני משה'' שיסד אחד-העם. בירושלים התהלכה אימרה בשם אחד-העם:''כשרצוני לקבוע עמדה כלפי הנעשה בירושלים, הנני מתבונן לעמדת פינס ויודע שעלי לתפוס עמדה הפוכה מזו''. פינס חוזר לירושלים ושוב נעשה בן בריתם של מנהיגי הישוב הירושלמי. כשנפטר הר''י ריבלין בדמי ימיו בתר''ז ביקשו הר' שמואל סאלאנט וסיעתו להעמיד את פינס בראש הישוב הירושלמי, ואלמלא מוראם של הרב מבריסק היו עושים זאת.מתוך סכסוכים אלה נתמנה אז לרב אבי ז''ל, ראובן ריבלין, שהיה חניכו של פינס ''שחינך אותו על פי השקפותיו והיתה לו תורת פינס כתורת משה ונפשו היתה קשורה בנפשו.'' (''לצאצאי'', מאת איטל ילין, עמ' 84).

חוג מצומצם נשאר נאמן לפינס כל ימיו: הבילו''יים ומשכילי ירושלים. ביתו היה להם למרכז. המשכילים מחוגו של בן-יהודה גם הם שטמוהו, כי עמד כסלע איתן גם נגדם. העליות שבאו אחרי כן עמדו מרחוק ממנו, והוא רחוק מהם. פרנסתו הדלה היתה כמזכיר של ''ביקור-חולים'', כגבאי של ''מושב זקנים'' וכמורה לתלמוד ב''בית המדרש למורים לחברת-העזרה''. אבל עוז רוחו לא עזבהו מעולם, וגא ומרום התהלך בירושלים שהיתה מקום קבורה לאישיותו הבלתי-רגילה, למרצו הכביר וגם לכשרונותיו, שאחרי ספרו ''ילדי רוחי'' כמעט שלא באו עוד לידי גילוי.

י. י. ר
[יוסף יואל ריבלין]