מצעד הנצחון

ביום 12 באוגוסט 1945 נערך במוסקבה כינוס ספורטאי ברית המועצות. בכינוס זה השתתפו עשרות אלפים ספורטאים מכל רחבי רוסיה הסוביטית. הם באו מקארליה הפינית בצפון ומבוכרה בגלילות הדרום. משלחות הספורטאים הופיעו כל אחת בתלבושתה על סמליה הלאומיים. אכן היה זה כינוס גדול אשר שיקף את עצמתה של ברית המועצות. היה זה של כינוס של אנשי שלום עובדים ובונים שסיימו את המאבק לחייהם ולעצמאותם בהצלחה. עתה פניהם מועדות לשלום. הככר האדומה - הקרמלין של מוסקבה, אותה הסביבה הציורית ששמשה רקע למאורעות היסטוריים מאז נוסדה ברית המועצות - לא ראתה עוד מצעד בעל אופי כגון זה. כינוס ספורטיבי זה זכה שבעתו לתשומת לב רבה ביותר בתוך ארץ הסוביטים. אולם גם בבירות העולם עקבו בענין אחרי הכנותיו. מדינות הברית שיגרו אליו משלחות מדיניות, צבאיות וספורטיביות. באטפקלריה של התקופה מתקבל הרושם שאכן - זה היה מצעד הנצחון האמיתי: בו יש ביטוי למשמעת עצמית, לתרבות, לאחות עמים ולתחרות על השיגי השלום. יש בו שיר תהילה לנוער, שעמד על סף חורבן מולדתו, אך האהבה אליה הביאה לו את הנצחון.

מבחינה פילמאית הרי סרט זה ייזכר גם בעתיד כאחד הנסיונות המענינים ביותר בשדה הדוקומנטציה של התקופה. יוצריו ניצלו במלוא המידה את האפשרויות של הכינוס ההמוני. יחד עם זה מצאו מסילות אל לב האדם היחיד צילומי ההמון הרוקד והמתעמל אנם ''גושיים''. אין התמונה ההמונית מסנוורת את העין הצופה. לא, דוקא בצילומי סטאלין, מולוטוב, קאלינין, איזנהואר והרימן, מובלטת ההבעה האנושית הפשוטה. הבעה זו טבעית היא ואין בה משום העמדת פנים. במומנט זה מתבטא כל המיוחד לסרט זה. תצוגת המונים מזה ויצירת דמות אדם מזה. ולעומת זאת העלה נא בזכרונך את הסרטים הדוקומנטריים של לני ריפנשטל, יוצרת הסרטים הנאציים! גם היא נסתה ללכת בדרך של צילום המוני. סרטיה קנו להם שם בפנים גרמניה הנאצית מפאת רושם ההמונים. אולם מעבר לגבולותיה לא היה להם כל הד. היעדר הדמות האישית של האדם עשה את הסרט של לני ריפנשטל לתצוגת-אימים נטולת נשמה. ואילו "מצעד הנצחון" הוא סרט גדול בפרטיו הקטנים במערכות הזעיריות בהבעותיו האנושיות. סרט, המעיד על עצמה מבלי להטיל אימה. בזה מתגלם יחודו.

הצופה העברי רוצה היה כמובן, לראות במשלחות הספורטאים מכל הלאומים גם משלחת יהודית. ומן הראוי לדעת אם אמנם השתתפו ספורטאים יהודים במצעד הנצחון ואם נתיצבו בו כיהודים, שכן חוקת הבית מבטיחה להם זכות זו.

הצבעים הטבעיים מוסיפים חן מיוחד לסרט. יתכן מאוד כי בלעדיהם היה ניטל ממנון כוח השפעתו העיקרי, על כל פנים היה מיטשטש לגמרי היסוד הציורי של הסרט. זה המעניק לו את רמתו האמנותית. ציוריות רבת גוונים וצילומים בחירים מהווים יחד אותה מזיגה, שקשה להשתחרר מהשפעתה. מנגינות הלואי הן לעתים רועשות מדי ואילו שירת ההמונים, שירת ההמנון, מתקבלת בצורה נאה עד מאוד. הישג טכני בלתי מצוי הוא צילום תרגילי הגלים. בסרט זה אין עלילה במובנו המקובל של המושג. אולם הקהל עוקב בהתפעלות ובהתרכזות אחרי הנעשה על הבד. אכן אין תמיד צורך בעלילה מרתקת. יש והאמן מגיע אל מטרתו גם בדרך אחרת; בדרל של ספור מעשה שהיה. מצעד הנצחון הוא מעשה שהיה. אולם יוצריו העלוהו על הבד בהתלהבות, באהבה לנושא ובדעתם את נפש הצופה בימנו. (שודר)

11