פינת הנוער

הילדים והמלחמה

ימימה טשרנוביץ, מתוך תכנית ששודרה ב-6 לאוגוסט, 1944 בסדרה: הילדים והמלחמה


... רבים הם הילדים בעולם שהמלחמה טלטלה אותם מביתם וממטתם והעבירו אותם לסביבה זרה, וגזלה מהם את היקר להם ביותר, אב אם, אח ואחות, וילדים אלו זוכרים בלבם את אשר עולל להם השונא האכזרי ונוקמים, ועוזרים לגדולים במלחמתם עד ימוגר אחרון מחילי האויב. ספרות מענינת עדלמאוד הגיעה אלינו מרוסיה, הן ודאי כלכם עוקבים בהתענינות את מלחמת הגבורה של העם הרוסי אשר עומד בחרף נפש על נפשו ומגרש את האויב מעל אדמתו. בחזית עומד החייל האדום

בגבורה ובעז מול פני האויב ובעורף נלחמים פלוגות פרטיזנים, מכים ללא רחם בעורף האויב ומחבלים כל אשר יוכלו.

והנה נספר לכם עכשיו על בנו של אחד הפרטיזנים הללו, ילד בן עשר...

..לכאורה הרי היה זה נער שקט, אפילו מחיך, וידידים רבים היו לו בכפר, ואף בין חילי האויב חבבוהו, אך מדי יום ביומו היה מתגנב אל היער ובפיו ידיעות חשובות: פעם הודיע על טנקים גדולים אשר עמדו מן הצד - ולמחרת הופצצו שני הטאנקים, והיו כלא היו. פעם שניה, הודיע כי המפקדה הראשית העתיקה את דירתה לבית הספר המחוזי - ולמחרת בער בית הספר באש על כל התעודות אשר היו בו.

...אך הוא שתק, למרות כל היסורים אשר נתנסה הוא שתק... אף הגה לא הוציא מפיו וכאשר גברו הכאבים היה נושך את בשרו בשיניו ושותק... עד אשר שמע מרחוק קול נפץ... הוא ידע מהו נפץ זה... אלה הם אחיו הפרטיזנים, באים לגאול אותו... ואז הוא צחק... צחק מקרב לב למרות גופו אשר זב כולו דם...הוא צחק... הוא לעג להם לגרמנים וצחק... וגם כאשר פלח הכדור את לבו, כדורו של הזקיף אשר לא יכול היה לשאת צחוק זה, וגם אז צחק... והוא מת כשבת צחוק הניצחון על שפתיו... כי הוא ידע: לא בכדי היה הקרבן אשר הביא... הוא, הנער, לאחיו במלחמה


מתוך לקט : קטעים מתוך שיחות ותכניות ששודרו בשני השבועות האחרונים.
''הגלגל'', כרך ב, גליון 3, עמוד 24