הסכת והשכל
כיצד התפתח שירות הדואר
מתוך שידור בסדרה ''הידעת'' בעריכת ד''ר מיכאל הנדל, 13 באוגוסט 1944...הצורך לכתב מכתב קיים מאז ומתמיד, אם כי הוא לא היה בעבר כל כך תכוף כמו בימינו, ומה גם שמספר יודעי קרא וכתב היה בדרך כלל קטן, קצב חיי הפרט, המדובר בבן אדם מן הקהל הרחב, היה במאות הקודמות, אם כי שקול יותר , גם יותר מונוטוני, והוא מצא את ספוקו אף בסדרי דואר פרימיטיביים ובלתי מסודרים. אישים שלא מן הקהל הפשוט - כגון סופרים מפורסמים או סוחרים גדולים נזקקו למשלוח ידיעות וקבלתן לעתים קרובות יותר, ואכן מצאו הם דרכים יעילים יותר לקשירת קשרים עם אנשים ומוסדות שמחוץ למקום מגוריהם.
הגורם היחידי שהיה זקוק לתעבורת מכתבים תקינה ומתמדת ושהיה גם בכוחולקיים תעבורה זו היתה המדינה, שהקשרים עם פקידיה בפנים הארץ ועם עושי דברה מחוצה לה העמידוה בפני ההכרח לדאוג להחזקת מוסד אשר יעסק ויטפל בקיום הקשרים האלה. המוסד הזה הם השליחים והרצים שמטעם המדינה, הנשלחים בשעת הצורך על מנת להעביר מכתב לתעודתו, ועליהם גם הוטל לחכות במקום על מנת שיוכלו להביא אתם את התשובה.
מהמאה הי''דלפני ספירת הנוצרים, שמור לדורות אוסף מכתבים בין מושלים ונציבים מארץ כנען לארץ מצרים, שלה היתה כפופה ארצנו בימים ההם, ומממצרים לכנען ...
... ענין סדור השליחיות ע''י רצי המלך במדינת פרס מקוים בידינו ע''י עדותו של הרודוט בספר ההיסטוריה שלו, מהמאה החמישית לפני הספירה, המתפעל מהזריזות והיעילות של שרות מדיני זה, שרות המאורגן מטעם המדינה לצרכי המדינה. ''אין לך בעולם בן תמותה הממהר לרוץ מהשליחים האלה. וזוהי אמצאה שהמציאוה הפרסים. כל איש וכל סוס ממונה לדרך יום אחד. ואין דבר שיעכבם מלמלא בזריזות את שליחותם, לא השלג, ולא הגשם, להחם ולא הלילה. הרץ הראשון מוסר את כתב הפקודה לשני, השני לשלישי, וכך הוא עובר ונמסר מיד ליד''.
...בשביל בני עמנו לא היה העולם צר אף קודם לכן.
הקשר בין א''י כמרכז האומה, ובין פזוריה בזמן שבית המקדש היה קים ואחר כך בזמן התנאים הוא שקבע מגע חי בין יהודי כל הארצות, הקרובות עם הרחוקות. ולאחר חתימת המשנה הולכת ונטבעת מטבע קבועה של שאלות ותשובות בין התפוצות ובין המרכז שבארץ ישראל ובבל עד המאה הי''א, ובין פזורי הגולה ובין מרכזי תורה בני סמך אחרים ואף א''י בתוכם מן המאה הי''א ואילך. שאלות הקהילות ותשובות הגאונים וגדול התורה נסבו על עניני תורה וחיים, על עניני דת ודין והרי לפנינו דוגמה מובהקת של החזקת קשרי דואר מתמיד... ואין לשכוח שהיהודים היו בימי הבינים גם המעמד המסחרי בממדים בין לאומיים, לא יפלא איפוא שמשלוח מכתבים על ידיהם ושליחיהם היה באותן המאות מן הנפוצים והתכופים ביותר. וראיה בולטת לכך תשמש העובדה שעוד במאה הי''א נמצא לנחוץ להסדיר את ענין משלוח המכתבים, והוצאה תקנה, היא תקנת שמירת סוד הקורספונדנציה הקשורה בשמו של רבנו גרשם מאור הגולה והקובעת שלא לראות בכתב ששולח אדם לחברו בלי ידיעתו ובלי רשותו. תקנה זו מראה שכנראה היו מן השליחים אשר לא דקדקו בענין הסודיות, והיה צורך לקבוע חוק מיוחד בענין זה.
מפנה עצום לקראת מודרניזציה גמורה של סדרי הדואר בעולם כולו בא מאנגליה, בשנות השלושים של המאה הקודמת, והוא קשור בשמו של המורה והפקיד רלנד הול, שלאות הוקרת האומה לפעלו הובא לקברות בכנסית וסטמינסטר.
מה היה פעלו של הול? בשנת 1837 פרסם הוא קונטרס שהעביר תחת שבט הבקורת את הסדר הקים באנגליה, שלפיו מסלקים את דמי הדואר בהתאם למרחק שעל המכתב לעבור ובהתאם למספר הגליונות שמכיל המכתב. דבר זה הכביד על הקהל בפרט שהתשלומים היו גבוהים למדי, והוא היה נמנע מלהשתמש בדואר הרשמי.
הול הציע לקבוע תעריף אחיד ונמוך - פנני למכתב, ולהנהיג בול דואר לסימן של סלוק התשלום. הצעתו עוררה התענינות, הדבר נידון בפרלמנט, נתמנו ועדות, ולבסוף נצח רעיונו ... וביום 6. למאי 1840 הופיע הבול הראשון בעולם.
והנה דברי הול בהולידו את רעיון הבול: ''ע''י הגדלת תעבורת המכתבים שתבוא בעקבות תעריף הפנני, יצמחו קשייםגדולים בקבלת המכתבים ובטפול בהם. אולי יהיה זה משום הקלה, אם ננהיג פסת ניר חתומה רשמית, ונמשח את הצד האחורי שלה בחומר דביק. ופיסה זו תידבק ע''ג המכתב. אותה פסת ניר היא הבול...
מתוך לקט : קטעים מתוך שיחות ותכניות ששודרו בשני השבועות האחרונים.
''הגלגל'', כרך ב, גליון 3, עמוד 24
