משה מדזיני
גלגל המעשים
''המלחמה במערב נסתיימה''.לפני שלושים ושבעה חדשים, בכ"ה ביוני 1940, נשמעה הכרזה זו מפי היטלר. ביולי 1943 חזרה המלחמה למערב, לא רק באויר אלא גם ביבשה. ועם הפלישה לסיציליה נכנסה ההיאבקות העולמית לשלב ההכרעה. שלב זה - בין שיהיה קצר (ולפי שעה אין יסוד מספיק להנחה שיהיה קצר, אם כי הפתעה אינה מן הנמנעות), אין עוד מקום לחקותו של הציר, שהשנה תהיה לד ''שנת-נופשי'' ויובלי לסתום את הפרצות, שנתהוו עם מפלותיו ברוסיה ובצפון- אפריקה, כדי להמשיך ולהאריך את המלחמה עד ,תיקו. צבאות- הברית, שעברו להתקפה בנובמבר שעבר, הוכיחו שאיד בדעתם לשקוט על שמרים. קיים, כמ.ובן, הכרח ב''אתנחתות" לשם ארגון הכוחות מחדש, אבל מיפקדת-הברית מכירה היטב, שהעברת היזמה לידיה יהיה לה ערך רק אם תשתמש בה. כיבוש סיציליה לא זו בלבד שעלול להעמיד לרשות המיפקדה הזאת ''קרש-קפיצה" חשוב להתקפה על חצי-האי - האפיניני, לפלישה לסרדיניה דקורסיקה ואף לדרום-צרפת, אלא שיש ללמוד ממנו גם הרבה יותר מזה. כאן נעשה, בפעם הראשונה במלחמה זו, בסידן לכבוש שטח גדול למדי, מבוצר היטב במשך זמן רב, על-ידי התקפה בכוחותיהם המשותפים של הצי, האדיריה וצבא-היבשה. הצלחת' הגרמנים באי-כרתים לא חיתה אופיינית במידה . מספקת, כידן שההגנה לא הספיקה להתארגן ולהתבצר באי בפאנטילריה היו הביצורים חזקים ומאורגנים זה כבר, אבל שטח האי קטן מדי להתגוננות גם בעומק. ובכל זאת חיתה חשיבות רבה לדוגמת. הקרב על מה שהאיטלקים ראו כ"מאלטה" שלהם. שהרי כאן התנהלה ההתקפה בצורה "מדעית", כפי שאמר ראש מחלקת-הפעולה של האויריה האסטרטגית, הגנרל נורסטד. אחד-אחד השמידו מטוסי הברית את עמדות-התותחים שלי האויב. היו שם 120 ת;תחים גה·לים בביצורים, שעתונאי אמריקני תיאום כחומות- מלט בנות כ"ה מטר. בלונדון הזכירו את דברי האדמירל ב לסרן : ,,שלשה תותחים בסוללה בנויה כראוי ובמקום המתאים, ביבלתם להדוף או להשמיד כל אניח שהיא בעולם". פאנטילריה נכנעה בפני התקפה מן האדיר. ''סוכך" אדירי פתח את הדרך לסיציליה, והעולם ראה בהשתוממות את המחזה הכביר של 2000 אניות-פלישה. שהתקרבו לחוף האי האיטלקי החשוב ביותר, העלו על היבשה רבבות חיילים, טנקים, תותחים, כלי- רכב ורבבו·ת טונות של ציוד - ואף אחת. מהן (או כמעט אף אחת) לא טובעה על-ידי סוללות המגיניגם או מטוסיהם. האין ללימוד מזה דבר-מה גם בנוגע ?אפשרויות ההתקפה בנקודות. האחרות של היבשה .שטופת-הדם, שהיטלר רוצה כי נראה בה "מצודה" שלו
העברת המלחמה לאדמת איטליה שוב מעלה על הפרק, בצורה בולטת עוד יותר מקודם, את בעיית העם האיטלקי מהי עמדתו? עד מתי יוסיף לתמוך בממשלתו? כיצד להתיחס אליו - עכשיו ובעתיד? ידוע זה כבר, שבאנגליה ובאמריקה אין נוטים לראות את שתי קצוות הציר באירופה באור אחד. אף המחמ.ירים ביחסם לעם הגרמני מוסיפים לזכור לעם האיטלקי את חסד תכונותיו. באנגליה קיימת חיבה מסוררית לאיטליה. בארצות-הברית חזק היסוד האיטלקי , והשפעתו , שהיא ברובה אנטי-פאשיסטית, ניכרת שם מאד. אף אנו היהודים איננו מתעלמים מן העובדה, שגם לאחר שרומא השפילה את עצמה השפלה נוספת וקיבלה את תורת-השקר מנירנברג - מתוך כפיה או מתוך רצון חפשי, - לא הלכה בדרנים הברבריות ביותר של המורים-הגרמניים, ובזמן האחרון נתפרסם דבר סירובה לשלוח את יהודי איטליה ל"פולין". אין ספק,
תמונות: הפלישה לסיציליה (צילומים מועברים ברדיו)
ימין למעלה: הנחיתה. ראשוני השבויים האיטלקים. שמאל: הנחיתה מצולמת ממטוס-ההגנה.
1
