תמונת דוריאן גרי

The Picture of Dorian Gray

לפני חדשים אחדים מצא ברנהרד שאו, הסופר האנגלי המפורסם, בין גל המכתבים המגיעים אליו יום יום, מכתב אחד מאת חברת הסרטים "מטרו גולווין מייר". במכתב מודיע לו מנהל החברה, שהשלים את הסרט. "The Picture of Dorian Gray" (תמונת דוריאן גרי) על פי ספרו הידוע של אוסקר ווילד, ומזמין את שאו לשדר נאום מלונדון לארצות הברית על אוסקר ווילד ידיד נעוריו. חמשת אלפים דולארים ישלמו לו בעד שידורו. שאו השיב למזמיניו בגלוית-דואר לאמור: כבר אמרתי כל מה שיש לי להגיד על וויילד ואין לי פנאי לחזור על דברי. וויילד סופר מפורסם ו"דוריאן גרי" שם מצוין, וזה די לפיסום ממדריגה ראשונה, וחבל לבזבז עלי חמשת אלפים דולרים.

ואמנם "תמונת דוריאן גרי", שכתב וויילד לפני יותר מחמישים שנה, הוא ספרו הפופולארי ביותר, שנחשב עד היום למבחר יצירותיו של סופר אנגלי-אירי זה. (הספר הופיע עכשיו שוב בשוק העברי בהוצאת נ. טברסקי).

דוריאן גרי, הדמות המרכזית של הסיפור, הוא עלם צעיר ויפה-תואר להפליא, בעל השכלה ונימוסים, אהוב ומקובל בחברה האריסטוקראטית של לונדון הוויקטוריאנית, באמצע המאה התשע-עשרה. שני ידידים טובים לו לדוריאן, לורד הנרי הפקח (ג'אורג סנדרס), שמשתעשע באמרותיו השנונות- העוקצות, והצייר באזיל הלווארד (לייל גילמור). הצייר מוקסם מיפיו של דוריאן עד כדי כך, שעצם קרבתו אליו משמשת לו מקור השראה ליצירותיו. וכאשר השלים את התמונה הנהדרת של ידידו האהוב, הרגיש וידע, כי ידיו יצרו את מפעל חייו. ולדוריאן (הארד הטפילד) עצמו, בעמדו לפני תמונתו שלו, נודע בפעם הראשונה, בהכרה שלימה, האוצר הנפלא שהוא בעלו היחיד. התוודעות ראשונה זו עם עצמו היא לו חוויית-נפש עמוקה. "מה מאוד עצוב הדבר" - לוחש הוא לעצמו - "מה מאוד עצוב, אנכי אזדקן ותמונה זו צעירה תהיה לנצח-נצחים. אילו היה ההיפך, ואשאר אני הצעיר והתמונה תזקין, את הכל הייתי מקריב ואף אם נפשי תהיה המחיר".

ואמנם את נפשו7 הקריב דוריאן במחיר הצעירות. קמעה-קמעה התרוקנה מטובה ותמימותה. מדחי אל דחי הלך האיש, החל בחטאים קטנים וקלים, וגמור בפשעים גדולים ונתעבים. ובמשך כל השנים לא השתנה מראהו. דוריאן האכזרי צמא-ההרפתקאות, נראה צעיר ויפה, תמים-הבעה וטוב-לב כל ימי חייו. אך תמונתו נשתנתה. כל פשע שעשה טבע בה סימנים ברורים, ובמשך הזמן נראתה בה דמות זקן מכוער ומאוס, שקווי-פניו התעוותו מאכזריות ורשעה. דוריאן זנז את התמונה במחבואי-סתר, אך מראיה המחריד גזל ממנו את שלוות-נפשו. תמונתו רדפה אותו ללא מנוס עד יום מותו.

אין לך יצירה, שמסמלת את מהותו של וויילד באותו הגילוי כ"תמונת דוריאן גריי". לורד הנרי, המרתק את ידידיו בהברקות- מחשבה מפתיעות ופרודוכסים נועזים, אינו אלא וויילד עצמו, שאמרותיו השנונות היו לשיחת היום בחוגי-לונדון האינטלקטואליים. הצייר באזיל המחפש את האמנות הטהורה ואת היופי המושלם, מסמל אף הוא את וויילד, חלוץ התנועה "אמנות לשם אמנות", שהתכוננה בימיו.

אבל סיפור זה אינו רק אוטוביאוגרפיה של וויילד, שבאה לגלות את תעלומי-נפשו של פרט אחד בלבד. ווילד עצמו אמר: תפקיד האמנות הוא להסתיר את האמן ולגלות את האמנות, ויראת ההזדקנות הממלאה את ישותו של דוריאן, מסמלת את החרדה הנצחית של האדם לקיים את הוד הנוער ולעצור את גלגלי העולם הממהרים.

סופר אנגלי אחר, רוברט לואי סטיוונסון, אף הוא הקדיש סיפור לבעיית שניות-ה"אני". "ד''ר ג'קיל ומיסטר הייד" הוא שם ספרו, המתאר את מעשי ד''ר ג'קיל הטוב, הרגיל להשנות מדי פעם בפעם ולהופיע בחברה, בדמות הרוצח מיסטר הייד. הטוב והרע שבאדם מתאבקים האחד עם השני , והרע עלול להתגבר על הטוב. מיסטר הייד מכניע את ד''ר ג'קיל, דוריאן גריי השני שולט על דוריאן גריי הראשון.

ואמנם אקטואליים ביותר הם שני הספרים בימינו אלה (גם ספרו של סטיוונסון הוסרט בהוליווד), הרע הכניע את הטוב, מיסטר הייד שולט בעולם! אך האדם המאמין יחזה בדמיונו גם את סוף ההיאבקות - נצחון הטוב על הרע. סטיוונסון נותן למיסטר הייד למות בסוף סיפורו, ואוסקר וויילד? - "כאשר נכנסו המשרתים לחדרו של דוריאן גריי מצאו על הרצפה גוף אדם מת, וסכין תקועה לו בלבו. פני האיש היו כמושים ומקומטים ומראיהם עוררו גועל. אך על הקיר היתה תלויה תמונה נפלאה של אדונם, במלוא תפארתו והוד צעירותיו".

אדם שבור ורצוץ יצא בשנת 1897 את בית הסוהר האנגלי ברידינג וכעבור שלוש שנים מת בפאריס, מנודה ומודח מארץ מולדתו. אנגליה לא יכלה לסלוח לוויילד את עוונותיו. שום תיאטרון אנגלי לא העיז להעלות על הבימה את מחזותיו ושום מוציא לאור אנגלי לא העיז לפרסם את ספריו. אך יבשת-אירופה נתעלמה מחייו הפרטיים, והיללה ושיבחה את הסופר הגאוני. המחזה "שלומית" שנאסר באנגליה, הוצג בפאריס בהצלחה רבה, על ידי השחקנית שרה ברנהארד, וריכרט שטרויס חיבר את המוסיקה לאופרה "שלומית". רק לפני שמונה שנים אפשר היה לפרסם באנגליה את הביאוגרפיה של וויילד, שנכתבה בידי ידידו פראנק הריס עוד לפני שלושים וחמש שנים.

ואמריקה אף היא "חזרה בתשובה". בשנת 1882 כאשר בא וויילד לאמריקה למסע הרצאות, קיבלו אותו הסטודנטים של רוצ'סטר בקריאות לעג ובוז, ובשנת 1945 יצרו באמריקה את הסרט הגדול, "תמונת דוריאן גר'י". (סוף)

7

תמונות:
דוריאן גריי (הארד הטפילד) עומד לפני תמונתו

דוריאן גריי הצייר באזיל הלווארד (לייל גילמור) ולורד הנרי (ג'ורג סנדרס)